ניו זילנד, האי הצפוני, יום 1 - אוקלנד

נחתנו באוקלנד באזור 12 בצהריים, אחרי שהגיע תורנו בתור למכס התברר שלכל מי שיש אוהל\ נעלי הרים משומש\ות, צריך ללכת לחכות בתור נוסף (שלא זז בכלל) שבו מוציאים את הציוד המדובר לניקוי כדי לוודא שלא נדבקו אליו מיני דברים חוצ לארציים שיזהמו להם את הביוספרה הניו-זילנדית המושלמת שלהם (או שקר כלשהו).
אחרי שקבלנו בחזרה את האוהל, היינו צריכים לחכות בעוד תור (לא קצר בכלל) למודיעין, רק בשביל לגלות שאנחנו צריכים לחייג ‘33’ מהטלפון שנמצא מאחור כדי שיבואו לאסוף אותנו לסניף של Enterprise. למזלנו, מדובר בסניף פח ולכן היו ממש מעט מכוניות, אז שודרגנו למיצובישי אאוטלנדר מגניבה ביותר עם המוני מקום בבגאז'.

נוף פנורמי מהמגדל

הזמנו מראש הוסטל בעיירה קטנה בשם Matamata (כשעתיים נסיעה מאוקלנד) אבל בגלל שהיה רק 2 (ושכחנו שהג'ט לג עומד לתקוף ממש בקרוב), החלטנו לנסוע ל-skyTower באוקלנד - מגדל תקשורת (ותצפית) בגובה 328 מ' (מה שהופך אותו למבנה הגבוה יותר בהמיספירה הדרומית - כן, אין להם שם סטנדרטים גבוהים במיוחד מסתבר). אחרי קצת הסתבכויות, החנינו בחניון ($15) בקרבת מקום ועלינו למגדל ($56 לשני מבוגרים). הדבר הראשון והמחריד שגיליתי היה שהמצלמה שלי לא נדלקת, רצנו חזרה לאוטו (עד כמה שהרגל שלי אפשרה זאת) כדי לנסות סוללה חלופית ולבודד את הבעיה (כמו מהנדסים טובים). התברר שזו אכן הייתה רק הסוללה (פיו...) אז נשארתי רק עם שתיים נכון לכרגע. הסתובבנו קצת במגדל, נוף נחמד מאוד של העיר והמפרצים מסביב.

תומר מבסוט מהגלידה שנקרתה בדרכו

הלכנו לשבת בבית הקפה בקומה ה-50. הקפה היה מצוין והקינוח היה מצוין אפילו יותר - תומר אכל גלידת שוקולד עם קרמל מלוח ואני אכלתי דבר נפלא שנקרא Caramel Strip - גוש שוקולד מצופה בשכבה נדיבה של קרמל מלוח ($15). אז מסתבר שיש פה קטע עם שוקולד וקרמל מלוח -מה עוד אפשר לבקש?

התחלנו להרגיש את העייפות, יצאנו לדרכנו לכיוון מאטה מאטה (עיירה קטנה ושכוחת אל שכל קיומה בערך משרת את המבקרים ב-Hobbiton שבמקרה נמצא בקרבת מקום). תומר התרגל מהר לנהיגה בצד שמאל, עד כדי זה שכל פעם שאנחנו פונים לאנשהו, קודם כל השמשה הקדמית מקבלת שטיפה הגונה (כן, גם המתגים הפוכים פה).

הג'ט לג היכה בכל הכוח ואחרי חצי שעה עצרנו לעוד קפה ($14) בתחנת דלק, שלא עזר במיוחד. לאחר עוד שעה וחצי מייגעת (אני לא הצלחתי להישאר ערה) הגענו עייפים בטירוף ומתים לפיפי למוטל שלנו – Horse and Jockey Inn, מקום פשוט וזול יחסית ($75). בביקורות היה כתוב שלפעמים אין שם מים חמים, אז קיווינו מאוד למצוא מים חמים כשנדליק את הברז. באופן די מפתיע - זה כל מה שמצאנו שם. אחרי רבע שעה של נסיונות, הצלחנו לכוון את טמפרטורת המים לקצת מתחת ל-״הצילו-אני-נשרף-באש-הגיהנום״ והתקלחנו סוף סוף.לארוחת ערב בחרנו במקום מס‘ 1 בטריפ אדוייזר (כן, מתוך כל החמישה) שנקרא Redoubt Pub and Eatery. הפיצות שם קרויות על שמות של דמויות משר הטבעות וכמובן שהפיתוי היה גדול מדי והזמנו את Sauron‘s Fury (נחמד) ולראשונות Sliders עם Pork Belly ו-עוף עטוף בבייקון (מדהים!) ($50).

גררנו את עצמנו חזרה למלון וקרסנו לשינה נטולת חלומות (טוב זה קצת שקר, אני חלמתי על כל הדברים שלא סיימתי בעבודה ותומר חלם על זה שהוא ישן). באמצע הלילה (3 וחצי ליתר דיוק), התחילה אזעקה שהגיעה מחוץ למלון (מה זה?! באיזו מדינה אנחנו לעזאזל?!), ניסיתי להקשיב אם אנשים בחדרים אחרים יוצאים או עושים משהו מיוחד... הם לא עשו. אחרי שהאזעקה נגמרה, הרדמתי את עצמי בחזרה אחרי שעברתי על כל אתרי החדשות הניו זילנדיים ושכנעתי את עצמי שאף הר געש לא מתפרץ עלינו ברגע זה ממש.