ניו זילנד, האי הצפוני, יום 5 - Tongariro Alpine Crossing

יום 5 - Tongariro Alpine Crossing

מזג האוויר מאיר לנו פנים בדרך לטונגרירו... פה חשדתי...

קמנו ב-5 וחצי בבוקר (מוזר לקרוא לשעה הזאת בוקר, בארץ זה קצת לפני אמצע הלילה בשבילנו) ויצאנו לנסיעה לכיוון Ketehati parking (נקודת הסיום של המסלול), ב-7:20 אספה אותנו ההסעה (30$ לאדם) לנקודת ההתחלה של הטרק שנקראת Mangatepopo (אין... אין על השמות המאוריים).

אנרגיה זמינה בצורת לחם עם סלמי וגבינה

אחרי שסיימנו לקשור כל שרוך ולהדק כל רצועה שמחוברת אלינו או לתיקים בצורה כלשהי התחלנו בצעידה די מישורית של כשעה עד ל-Soda Springs, איפה שחיכו לנו שירותים וסנדוויץ' מושקע שתומר הכין יום קודם. משם התחילה העלייה (שהייתה לנו די קשה, כי מסתבר שאנחנו ממש לא בכושר [מה שמאוד מפתיע בהתחשב בעובדה שלא זזנו מהטלוויזיה בחודשיים האחרונים]), הוצאנו מקלות הליכה והתחלנו להשתרך במעלה ההר.

בבוקר היה מזג אוויר מזעזע, הלכנו בתוך ענן (אפשר לראות אותו מככב מאחורינו בתמונה עם הסנדוויצ‘ים) ולא ראינו שום דבר מסביב, הובטח לנו שמזג האוויר ישתפר לקראת המשך הבוקר – שקר וכזב. המשכנו לעלות בתוך הענן ולפרקים ירד עלינו גשם מעצבן, היה קפוא, מפוצץ באנשים, לא ראינו את Mount Doom ודי סבלנו בקיצור. בדרך דברנו עם זוג אוסטרים שעלו לפסגה וחזרו ובישרו לנו שלא רואים שם כלום ואין זכר ל- Emerald Lakes המפורסמים של הטונגרירו. התבאסנו נורא וקיווינו לנס.

באופן מאוד Un-merphy-like, כעבור שעה וחצי, הנס באמת קרה. איך שהגענו לפסגת האוכף, פתאום הצלחנו להבחין מבעד לערפל הכבד בבריכה אפרורית במרחק במורד ההר, כעבור 5 דקות כל העמק כבר היה שטוף שמש ומהמם - שלושת הבריכות נצנצו תחת קרני השמש, כל אחת בצבע אחר לגמרי.

Emerald Lakes

כעבור עוד 5 דקות הכל חזר להיות אפוף ערפל כבד. אז מסתבר שנפתח עבורנו חלון בדיוק בגודל הנכון לכמה דקות של חסד.

לראות את הנוף המדהים הזה ולהתחמם בקרני השמש אחרי הכפור והתסכול של הבוקר, הייתה חוויה מיוחדת (כנראה יותר מאם פשוט היינו עושים את כל המסלול במזג אוויר טוב) ואפילו קצת מרגשת. תודה שמש, אנחנו חייבים לך...

משם מזג האוויר כבר נהיה יותר סביר ואחרי כמה זמן של ירידה מתונה, כבר חזרה לנו התחושה בקצות האצבעות ואפילו הרשנו לעצמנו להוריד את הכפפות.

הנוף בירידה מההר

Only 6.4 more km to go

הירידה הייתה ארוכה מאוד והרגל שלי כבר התחילה לכאוב קצת אבל הנוף הנשקף של האגמים היה די שווה את זה, סוף הטרק עבר ביער ירוק עם נחל נחמד ש(סוף סוף) נגמר בחניה, ממש קרוב לאוטו שלנו.

חזרנו לעיר, ואחרי מקלחת נחוצה מאוד התלבשנו יפה (יפה = משהו שהוא לא מכנס טיולים ומעיל גשם) והלכנו למסעדה פלצנית למדי בשם The Brantry, הזמנו שם ארוחת 3 מנות (55$ לאדם). פירוט לטובת האנשים שמסתכלים על הפוסט הזה בשביל התמונות של האוכל:

מנות ראשונות: Smoked Fish Croquette - 8, Salt and Pepper Squid - 7 מנות עיקריות: Caramelised Pork Belly - 7, Confit Duck Leg - 8 קינוחים: Chocolate Tart - 8, Apple Turnover (Apple Tart) - 9 מוזמנים לנחש מה זה מה

חוץ מזה, תומר לקח בירת ג'ינג'ר (איכס! למה צריך להכניס את הטעם הנורא הזה לדברים נהדרים כמו בירה?!), חזרנו לחדר מותשים ועם שרירי רגליים מפורקים והלכנו לישון.

מסקנות מהטרק:

• אנחנו צריכים להכנס לכושר!
• הטונגרירו קרוסינג הוא כנראה הטרק החינמי הכי מתוחזק בעולם בערך (והכי מפוצץ באנשים)
• אם תומר לובש שלוש שכבות וחם צוואר ולא פותח את הריצ'רץ' אפילו פעם אחת, סימן שבאמת קר.

הטבעת בטונגרירו (למזלה פספנו את Mount Doom, אז בינתיים היא איתנו)

דירוג ה-Tongariro Alpine Crossing (בסולם 1-10)

• כמות אנשים: 9 (היה מפוצץ!)
• אורך: 8 (19.4 ק״מ זה יום די ארוך)
• קושי: 7 (בגלל מזג האוויר – 8, בגלל הכושר הירוד שלנו - 9)
• זמן: 8 (לקח לנו 8 וחצי שעות, כולל כל העצירות)
• עלות תועלת: 9 (אמנם קשה, אבל הנוף מתגמל ומיוחד, וזה עוד בלי שראינו שום דבר בחצי הראשון)

איש אקראי צופה בנוף