ניו זילנד, האי הצפוני, ימים 7-8 - חצי האי קורומנדל

יום 7 - חצי האי קורומנדל

כמנהגנו בקודש, מתחילים את היום עם ארוחת בוקר של אלופים - חביתת הפתעות (סלמי, גבינה וכו...) עם קפה וטים טם.

Stiches-free

אחרי תקרית התפרים של הערב הקודם, בבוקר תומר שאל את דייב הדברן איפה אפשר להוריד את התפרים מהרגל שלי והוא התקשר לבית חולים ב-Te Kuiti ובדק שאנחנו יכולים להגיע. זאת בהחלט הייתה אחת החוויות הרפואיות היותר מוצלחות בחיי – נכנסו, מלאתי טופס, פקידת הקבלה אמרה לי לשבת ולחכות שהאחות תקרא לי – לפני שהתחת שלי הספיק לגעת בריפוד של הכיסא היא כבר קראה לנו, אחרי 3 דקות ובלי להרגיש כלום כבר לא היו לי תפרים והייתי הבעלים הגאה של פלסטר כחול עם סמיילי עצוב. Mission Accomplished. שמנו פעמינו לעבר ה-Coromandel Peninsula (נסיעה ארוכה של 3 וחצי שעות, כי המקום לא היה בתכנון המקורי שלנו, אבל החלטנו לנסוע לשם בעקבות המלצות של אנשים שפגשנו בדרך).

מיד כשנכנסנו לשטח ה-Coromandel Peninsula התוואי התחלף מהגבעות הירוקות שהתרגלנו אליהן להרים גבוהים מכוסים יערות. בדיוק כשהתחלנו להנות מהנסיעה, גילינו שמתקיים בכביש מירוץ אופניים - אז נתקענו מאחורי מאות רוכבים בכביש הררי צר ומפותל בטירוף, אבל היי... לפחות היה לנו יותר זמן להנות מהנוף. נסענו ככה בערך 30 קילומטר, עוקפים בכל הזדמנות עוד כמה רוכבי אופניים.

Cathedral Cove

היעד הראשון שלנו - Cathedral Cove - הליכה קלילה של 45 דקות לכיוון שמובילה לחוף. נסענו במעלה ההר לחניה בתחילת המסלול וגילינו לתדהמתנו שזו חניה של 40 מקומות ויש כבר 4 מכוניות שעושות סיבובים ומחכות שמישהו יצא... נהדר. חזרנו קצת אחורה וחנינו על הדשא לפני בית של מישהו, נאלצנו להפרד מ-10$ עבור התענוג המפוקפק (אחלה עסק יש להם שם, כאילו לא מספיק הנוף שאליו הם מתעוררים בכל בוקר)

בדרך ל-Cathedral Cove

אז יצאנו למסלול והגענו (כעבור 20 דקות, למרות מה שכתוב בשלטים) לחוף אוקיינוס מדהים עם מערה פתוחה וסלעים עצומים שעצים גדלים עליהם לא רחוק מקו החוף. הצטלמנו קצת, טיפסנו לסלעים ואכלנו סנדוויץ‘ ועוגיית שוקולד צ‘יפס ענקית של Cookie Time שקנינו מבעוד מועד (ותודה לדורון ופולה על הטיפ).

Cathedral Cove

אחרי שחזרנו לאוטו המשכנו ל-Hot Water Beach – חוף שבו חופרים בורות בחול ואז יוצאים מים חמים (64 מעלות) שאפשר לשבת ולרבוץ בהם יום שלם (או לפחות זה מה שתומר היה רוצה לעשות). שלמנו 2$ עבור חניה רק כדי לגלות ששווה להגיע לאזור רק בשעות השפל, אחרת אין איפה לחפור (כנראה שהיינו צריכים לחשוד כשהגענו לחניה ריקה).

פריט טריוויה (הידוע גם בשם ״דברים שלמדתי היום״): הזמן בין גאות אחת לשניה הוא 12 שעות ו-24 דקות וההפרשים הכי גדולים במפלס המים הם באוקיינוסים ובעיקר במקומות מסויימים בקנדה ובאוסטרליה (16 מטר הפרש בין מפלס המים בגאות למפלס המים בשפל).

הגענו למלון שלנו (100$) ב-Whitianga שנקרא Shearwater on the Estuary, שממוקם ממש על גדת נהר איפה שאפשר להשכיר קיאק ולשוט בו (החסרון - לא היה לנו זמן להנות מכל זה, מסקנה - היינו צריכים להקדיש עוד יום לקורומנדל).

בגלל הקרבה לאוקיינוס, החלטנו שזו הזדמנות מעולה למאכלי ים וקפצנו לאכול במקום שנקרא Squids Bar and Restaurant. הזמנו שלוש ראשונות - Crispy Squid, Smoked seafood plate ו-6 אוייסטרים (מושלמים!) ולקינוח לקחנו מוס שוקולד עם ריבת פירות יער מעל (החלטה קלה) (64$).

ארוחת ערב בסימן פירות ים

כשחזרנו לחדר, תומר ארז את המזוודות לקראת הטיסה מחר (אי דרומי, Here we come!) ואני ערכתי תמונות. באורח פלא, הציוד שלנו איבד אי אלו קילוגרמים ונראה שהצלחו להכנס להגבלה של 23 קילו למזוודה (כן, לקחנו המון דברים!)

מילים חדשות שלמדנו היום: Cove = מפרץ, Estuary = לשון ים

יום 8 - אומרים שלום לאי הצפוני

יצאנו לדרך ב-10 ונאצלנו לפספס סופית את ה-Hot Water Beach כי הגאות אמורה להיות רק ב-12, מתי שאנחנו אמורים להיות כבר די קרובים לאוקלנד. אז במקום לבקר שם החלטנו פשוט לנסוע לכיוון נמל התעופה (שעתיים וחצי) ולעצור לצלם את הנופים שפספסנו בהלוך.

דברים שאפשר למצוא רק בניו זילנד – נקודת עצירה באמצע הכביש עם כניסה למסלולון של 20 מטר שמוביל לנקודה שמשקפיה לנוף בינוני ומטה של האוקיינוס עם תיבת תרומות קטנה עבור שימור ציפורי הקיווי.

Mount Pako

מתנדנדים בפאקו

עצרנו לצלם את Mount Poku המשונה, הלכנו קצת לאורך קו המים והגענו למתקן עם שלוש נדנדות שמשקיף בדיוק על האוקיינוס וההר. הנדנדות היו מגניבות ועם שרשרת ממש ארוכה, אז התנדנדתי עליהן ממש ממש גבוה ותומר צילם אותי, עד שנהייתה לי בחילה (שלא עברה כמה שעות טובות). התחלפנו, ואז גילינו את העובדה המשעשעת שתומר לא יודע להתנדנד כמו שצריך – אחרי סשן לימוד קצר הוא השתפר מאוד ואפילו הבין למה אנשים נהנים להתנדנד.

החזרת האוטו עברה בקלות ומהירות וכך יצא שהגענו לנמל התעופה יותר משלוש שעות מראש (כשלטיסה פנימית מספיקה שעה וחצי). תודות ל(פייסבוק ו)כרטיס ה-Star Alliance Gold שלי בילינו את שלושת השעות האלה באכילה ושתייה בלאונג' המאוד מרשים ברטמינל ה-Domestic של אוקלנד.

אגב, אחרי כל מאמץ שקילת המזוודות אתמול בערב, התברר שבניו זילנד פשוט סומכים על הנוסעים – יש מסוע ולידו שלט המזהיר שהמזוודה חייב להיות עד 23 ק״ג – עושים צ'ק אין במכונה, מדביקים את הסרט עם הברקוד על המזוודות ומניחים אותן על המסוע ללא שום השגחה... (אם השיטה הזאת הייתה נהוגה בישראל, קשה לי להאמין שהיה אפשר למצוא מטוס אחד שיצליח להמריא עם כל המשקל העודף)

הנוף המטורף מהמטוס

הטיסה עברה ממש מהר (ככה זה כשהמרחק הכי גדול שאפשר לטוס בין שתי נקודות בניו זילנד לוקח כשעתיים) והנוף שנשקף מחלון המטוס כשהתקרבנו ל-Queenstown היה מטורף לחלוטין – טסנו בתוך עמק, מוקפים בהרים מושלגים בשני הצדדים.

מבשר טובות

כשהגענו, יצאנו מנמל התעופה ותומר הלך להביא את האוטו לפי ההוראות שקבלנו (כי הגענו אחרי שעות הפתיחה ואז הם פשוט משאירים מפתח בתוך לוקר עם קוד). כשהוא הגיע, הוא ראה את האוטו שהזמנו (טויוטה קאמרי) מחכה לו עם שלט יפה – “Welcome Tomer Eliyahu”. נשמע טוב עד כה, לא? ואז מרפי החליט להתערב שוב.

תומר הלך ללוקר, הקיש את הקוד, ומצא בפנים מפתח של... פורד פוקוס. הפלא ופלא, ליד הטויוטה קאמרי שלנו עמדה פורד פוקוס עם שלט שמיועד למישהו אחר לגמרי, ועוד עם כיסא תינוק מאחור. התחלנו להתקשר (ללא הצלחה מרובה) לכל מיני סניפים של חברת ההשכרה (Apex) ותוך כדי הגיע האדם שהזמין את הפוקוס – אבל לצערנו הרב, הוא דווקא כן קיבל את הקוד הנכון – הקוד שלו! אז הוא לקח את המפתח ונסע לו משם שמח וטוב לב. אחרי כשעה של בירורים ושיחות התברר שאין מה לעשות, אז הזמנו מונית למלון (על חשבונם) וקבענו שהם יביאו לנו את האוטו למחרת בבוקר.

זה היה מעצבן ושרף לנו איזו שעה וחצי מהחיים, אבל הנופים של Queenstwon שנשקפו מחלונות המונית בדרך משדה התעופה גרמו לנו לשכוח מהכל. המקום הזה פשוט מדהים! הגענו למלון שלנו (Shotover Lodge) שהתברר שנמצא קצת מחוץ ל-Queenstown, קבלנו חדר די סביר (98$) (חוץ מכמה כתמים בעלי מראה מפוקפק על השטיח) ושתי סיסמאות ל-1GB של וייפיי (מזל, כי אין בחור הזה קליטה בכלל). ועכשיו לישון, ממחר - אנחנו באי הדרומי!

עוד קצת מהקורומנדל