התחלנו את היום די מוקדם כי הזמנו מראש סיור בהוביטון, הסתפקנו בסנדוויץ' קנוי ותלת קומתי לארוחת בוקר בדרך (10$). למי שלא מזהה מהתמונה, מדובר בסט הצילומים מ״ההוביט״ של הפלך. אז מסתבר שאחרי שסיימו לצלם את ״שר הטבעות״ פירקו לחלוטין את הסט ותיירים היו מגיעים להצטלם על הגבעות שבהן הסצינות צולמו. אחרי ששחזרו במדויק את הסט עבור צילומי ״ההוביט״ פיטר ג‘קסון החליט להשאיר כמתנה (ממש מתנה ב-$79 דולר לאדם...) את הסט כפי שהוא ועכשיו המוני תיירים נוהרים לכאן בכל יום כדי להצטלם ליד דלתות בתים של הוביטים (שלא מובילות לשום מקום, כי סט הצילומים של פנים הבית היה בכלל איפשהו בוולינגטון).
הוביטונים ונהנים
המקום מאוד פסטורלי ומגניב, הצטלמנו המון ליד בתים של הוביטים (חסכנו מכם 90% מהתמונות) ושמענו כל מיני פרטים מגניבים על הסט, למשל (למי שלא ראה\אהב את הסרטים [מי אתם, אנשים?!], עדיף לדלג):
יום יום החל משנתיים לפני תחילת הצילומים,היו אנשים שהתפקיד שלהם היה לעלות בבוקר אל ראש הגבעה, לתלות כביסה ולרדת ובערב לעלות שוב כדי להוריד את הכביסה. כל זה בשביל ליצור בדשא סימני שבילים שהלכו בהם כדי ליצור מראה יותר אמין.
לכל בית של הוביט יש שני העתקים - אחד בגודל של אדם רגיל ואחד בערך חצי מזה. את השחקנים שגילמו הוביטים היו מצלמים עם הבתים בגודל הרגיל ואת השחקנים שגילמו לא הוביטים (שלמיטב זכרוני זה היה רק גנדלף), היו מצלמים ליד הדלתות הקטנות כדי ליצור את אשליית הבדלי הגודל ביניהם.
אגב גנדלף, מסתבר שבסצינה שבה הוא חוטף מכה בראש מהתקרה בבית של בילבו - זה לא חלק מהתסריט, הוא באמת חטף מכה מהתקרה הנמוכה - אבל פיטר ג‘קסון כל כך אהב את זה שהוחלט להשאיר את הסצינה ככה.
העץ הסינטטי
יש עץ מעל הבית של בילבו שצלמו ב״שר הטבעות״, אבל כשפרקו את הסט עקרו את העץ. כשהתחילו לבנות את הסט של ההוביט, היה צריך עץ זהה שהלך אחורה בזמן 60 שנה. אז כמובן, הדבר ההגיוני לעשות היה להזמין מאות אלפי עלים סינטטיים מקוריאה והלרכיב אותם בסט. OCD much?
הטבעת האחת מבקרת על תיבת הדואר של בילבו
בירת הוביטים
בסוף הסיור הלכנו ל-Green Dragon (הפאב של ההוביטים בסרטים) ושתינו כוס בירה שמבשלים רק עבור התיירים שמגיעים לסיורים בהוביטון (אם לא היו מיליון כאלה ביום, אולי היינו מרגישים קצת מיוחדים)
בטן חזיר עם אטריות, די סאם שרימפס וברווז צלוי על אורז
אחרי ההוביטון, נסענו למלון שלנו ברוטרואה אבל החדר עוד לא היה מוכן, אז החלטנו ללכת לאכול ולהסתובב לראות מה יש בעיר. שיטוט קצר במרכז העיר הביא אותנו למסעדה סינית (Golden BBQ Seafood Restaurant) שנראתה מפוקפקת למדי... נכנסו אליה כמובן. הופתענו לגלות שכל מה שהזמנו (Roast duck on rice, Roast Pork with fried rice noodles, Shrimp dim sum) היה זול וטעים להפליא! (37.5$)
אחרי הארוחה המוצלחת, המשכנו לפארק הגאוטרמי החינמי שבמרכז העיר. הוא כולל בתוכו כמה מתחמים מגודרים של מים (רותחים) שמבעבים ומעלים אדים מרשימים לתוך אוויר העיר (המסריח... גופרית, גופרית בכל מקום!).
מופע ה״תרבות״ המאורית
בגלל שנשארו לנו עוד כמה שעות פנויות (עד הארוחה הבאה כמובן) החלטנו ללכת (מה שיתברר כעבור כמה ימים לטעות גדולה) לאחד הפארקים הגאוטרמיים בעיר – Te Puia. התלבטנו אם להוסיף $15 בשביל מופע של התרבות המאורית (תומר רצה שנלך בערב לסיור בכפר מאורי עם הצגה כזאת וארוחה ב-115$, אני התנגדתי). החלטנו ללכת על המופע ואלה היו 15 הדולר הכי טובים שהוצאתי בחיים (כי הם חסכו לי את ה-100$ שלא בזבזנו בשביל ללכת לראות את השטות המפגרת הזאת). חוץ מזה, זכינו להיתקל בזן חדש של יפנים (או לפחות תומר חושב שהם יפנים, אני עדיין מקווה שלא) שבמקום להתנהג כמו בני אדם התנהגו כמו קופיפים קטנים – הם נדחפו בבצורה הכי בוטה שראיתי בחיים וכשפתחו את הדלת להכנס לאולם המופע הם פשוט רצו (באמת רצו) לתפוס את השורות הראשונות תוך כדי שהם דוחפים אחד את השני ורבים על מושבים פנויים (מדובר באנשים מעל גיל 40, כן?), אחר כך כשהלוחם המאורי נעמד כדי לנזוף בהם שיהיו בשקט ולא יעמדו לצלם כל הזמן, כמה מהם רצו להצטלם איתו לסלפי. בקיצור, זו בהחלטת הייתה חוויה תרבותית מעשירה, אבל לאו דווקא מהכיוון שציפינו.
אחרי המופע הלכנו להסתובב בפארק הגאוטרמי, היה שם גייזר (הגבוה ביותר בהמיספירה הדרומית) מגניב [שלצערנו הרב היה מוקף בקופיפים היפנים], כל מיני בריכות בוץ מבעבעות וחדר חשוך לחלוטין עם ציפור קיווי לילית שכצפוי אי אפשר לראות בו כלום. בקיצור, ממש לא חובה. ($66 לאדם).
מיסטר גייזר
חזרנו לחדר, הרגשתי די רע - לא יודעת אם בגלל אובדן האמון בעם היפני, הג‘ט לג או כאב הגרון שסחבתי עוד מהטיסה - אז נרדמתי עם הבגדים על המיטה ותומר הלך לרבוץ קצת בבריכה המחוממת במוטל ולקנות מצרכים בסופר (70$). לארוחת ערב, אכלנו הום-גרילד סטייק שלא היה מוצלח במיוחד (ולא בגלל השף כמובן).
מפניני היום: אני מתלוננת באריכות על כמה שכואבת לי הרגל, תומר בתגובה: ״אם זה מעודד אותך, ממש מגרד לי התחת״
No comments:
Post a Comment