ניו זילנד, האי הצפוני, יום 4 - טאופו
אזהרה: המשך הגלילה לטבעונים אינה מומלצת!
המלון החדש
בבוקר, אחרי דיונים רבים, החלטנו להשאר במלון הזול יחד עם העכבישים (האלטרנטיבה הייתה לעבור למוטל קצת יותר יקר ומוצלח שתומר רצה, אבל היינו עצלנים מכדי לארוז את הדברים ולנסוע למקום חדש). התלבשנו והלכנו לאכול ארוחת בוקר.
הנוף מהמלון החדש
בדרך החוצה עברנו דרך פקידת הקבלה כדי לבשר לה שאנחנו נשארים עוד לילה, אך היא מצידה בישרה לנו שהחדר נתפס במהלך הלילה ונאלץ להסתלק משם ב-10 הדקות הקרובות. ככה זה כשמרפי מחליט בשבילנו (הפעם הוא דווקא יצא סבבה איתנו כי השינוי היה ממש לטובה - חדר בלי עכבישים זה אחלה)
חוץ מכל ענייני המעברים הפתאומיים, גילינו שלמחרת (ה-27) יהיה מזג אוויר מתאים לעשות את ה-Tongariro Crossing שהוא מסלול הליכה של יום שלם שנחשב לאחד היפים אך קשים באי הצפוני, מה גם שזה היום האחרון שאנחנו יכולים להרשות לעצמנו בסביבה לפני שמתחילים את דרכנו חזרה צפונה לאוקלנד. אז החלטתי לעשות מעשה אמיץ וללבוש את נעלי הטיולים שלי בפעם הראשונה אחרי ״תקרית השרפרף״. זה די כאב בהתחלה, אבל בגלל הרצון העז לעשות את המסלול למחרת, ניסנו את מזלנו עם מסלולון קצר (שעה לכל כיוון) על גדות נהר ה- Waikato (שמנקז את אגם Taupo) שיוצא מהעיר ומגיע ל- Huka Falls. די מהר הבנתי איך להחזיק את הרגל בנעל בהתאם לשיפוע כדי שלא יכאב מדי והייתי מאוד מרוצה מעצמי... Tongariro, Here we come...
Waikato River
המפל האחרון ב-Huka Falls
אז קצת על ההליכה עצמה: ה-Huka Falls הם סדרת מפלים קטנים אבל מאוד עוצמתיים ומרשימים בנהר Waikato . בכל שניה עוברים בהם 220,000 ליטר מים, מה שאומר שב-20 שניות אפשר למלא בריכה אולימפית (די מטורף).
הטבעת בנהר Waikat
בונוס טריוויה על המפלים: ב-1989 התגלתה מתחת למפל האחרון (בדיוק זה שמופיע בתמונה למעלה) גופה של שופט קריקט כשהוא כבול בידיים וברגליים, לאחר חקירה התברר שהבחור היה חובב סאדו-מאזו מושבע, והדומינטריקס שאליה הלך לסשן קשירות החליטה שהוא too much to handle בשבילה והישר מהמרתף שלה באוקלנד לקחה אותו למפלים וזרקה אותו קשור לנהר כשהוא עדיין חי.
אחרי הטיול הקצר, נסענו במעלה הנהר לסכר Aratiatia. הסכר הזה נמצא על נהר ה Waikato במקום שבו הנהר צר מ-100 מטר ל-15 מטר (כמה קילומטרים לפני הHuka Falls). הסכר נפתח שלוש פעמים ביום ומשחרר 80,000 ליטר מים בשנייה, כעבור כמה מאות מטרים המים מגיעים לתחנת הכוח בעלת אותו שם שמפיקה חשמל מזרם המים. הלכנו לראות את הסכר נפתח ב-14 בצהריים, להגיע לתצפית הקרובה דורש הליכה של כ-5 דקות ולתצפית הרחוקה - 10. לנו זה לקח 14 דקות : 8 כדי להתווכח מאיפה יהיה יותר יפה – מהקרוב (אני) או מהרחוק (תומר) ועוד 6 כדי להגיע לתצפית הרחוקה (שבאמת הייתה פחות יפה, just saying... )
בערב קבענו לעשות על האש עם אור וספיר, נפגשנו ב-17 והלכנו לעשות קניות.
מנות ראשונות על האש (לא צחקתי לגבי האזהרה לטבעונים)
מימין לשמאל: אנטריקוט, סינטה, אנטריקוט על עצם, אנטריקוט
נכנסו לקצביה מקומית וקנינו המון בשר ב-30$ (2 נקניקיות, 2 טיבון טלה, סינטה ואנטריקוט בעובי של גזע עץ קטן [כפי שמעידות התמונות]). אחר כך המשכנו לסופר כדי לקנות קצת מהדברים האלה שאוכלים ליד הבשר (ירקות נדמה לי שקוראים לזה) ועוד טים טמים (הפעם - קוקוס ושוקולד מריר).
הסינטה המושלמת
חזרנו ל-Rainbow lodge עם השלל והתחלו להכין את הארוחה. מכיוון שאור היה גריל-מן מדופלם בעברו, השליטה הועברה לידיו וטוב שכך - הנתחים יצאו מדהימים ובמידת צלייה מושלמת (שוב, כפי שיעידו התמונות). את הארוחה סיימנו עם תה רותח וטים טם, הדרך שבה צריך לסיים כל יום.
ועכשיו לישון... מחר מחכה לנו יום קשה. טוב נו... רק עוד תמונה אחת של הסטייקים לסיום:
הסטייקים מוכנים
No comments:
Post a Comment